פוסט-טראומה בקרב משרתי מילואים: מתי מצוקה הופכת להפרעה
ד"ר רוז חזן · פסיכולוגית מומחית · זמן קריאה 6 דקות
תגובת לחץ בעקבות חשיפה לאירוע קשה היא נורמלית, ולרוב דועכת בתוך שבועות. כאשר תסמינים כמו זיכרונות חודרניים, סיוטים, דריכות יתר, הימנעות וקהות רגשית נמשכים מעל חודש ופוגעים בתפקוד, יש לבחון אבחנה של הפרעה פוסט-טראומטית ולפנות להערכה מקצועית.
ארבע קבוצות התסמינים
חדירה מחדש של האירוע: זיכרונות חודרניים, סיוטים ופלאשבקים; הימנעות ממקומות, שיחות ותזכורות; שינויים בחשיבה ובמצב הרוח: אשמה, בושה, ניתוק וקהות; ועוררות יתר: דריכות, בהלה, עצבנות, קשיי שינה וריכוז.
אצל משרתי מילואים התמונה מסתבכת לעיתים בשל אובדן חברים ומפקדים, תחושת אשמת הישרדות, וחזרה חוזרת לזירה שבה התרחשה החשיפה, מה שמקשה על עיבוד ומאריך את משך התסמינים.
מה עוזר
טיפול פסיכולוגי ממוקד טראומה, המשך מעקב סדור, מסגרת יומיומית יציבה ותמיכה משפחתית. במקרים המתאימים תישקל, בהערכה פסיכיאטרית, התאמה של טיפול תרופתי אנטי-חרדתי או אנטי-דיכאוני.
פנייה מוקדמת משפרת פרוגנוזה. דחיית הטיפול, לעומת זאת, מגדילה את הסיכון להתקבעות התסמינים ולפגיעה נוספת בתפקוד התעסוקתי והמשפחתי.
שאלות נפוצות
- כמה זמן אחרי האירוע נקבעת אבחנה?
- אבחנה של הפרעה פוסט-טראומטית נשקלת כשהתסמינים נמשכים מעל חודש ופוגעים בתפקוד; לפני כן מדובר בתגובת דחק חדה.
- האם אפשר לפתח פוסט-טראומה שנים לאחר האירוע?
- כן. תסמינים עשויים להתעורר או להחריף בעקבות טריגר מאוחר, כמו אירוע חיים משמעותי או חזרה לשירות.